על כתיבתו של ״אהובתי״
כתיבת הספר הייתה למעני דרך להתבונן בעצמי באינטנסיביות וחדות שלא העזתי לעשות באף מדיום אחר בחיים שלי. הכתיבה הכריחה אותי לספר שוב ושוב את הסיפור הפנימי שלי על זוגיות ואהבה, ולעצב אותו אל תוך חייה של הדמות הראשית. מבלי לדעת מה אני עושה, עם תחושת בטן שאני עושה דבר ראוי- פירקתי, ניקיתי, הפרדתי וריווחתי את הזכרונות. לשתי ועיבדתי אותם עד שהפכו למשהו חדש. 
כך נולדו בעצם, שני סיפורים- הראשון מופיע בתוך ״אהובתי״. זה סיפור שנולד בהשראת זכרונותיי, צמח וגדל עד שהפך לדמיוני.
השני מופיע כעת בתוך נפשי. זה סיפור שנולד בהשראת זכרונותיי, צמח וגדל עד שהפך למי שאני היום.